המאמר ילדי אמצע,
מבוסס על מחקר אקדמי שערכתי במסגרת לימודי תואר בחינוך מיוחד, בהנחייתה המופלאה של ד"ר ורד רייך.
מערכת החינוך, עוברת בעשורים האחרונים, תהליך התפתחותי המאפשר צמיחה והרחבת אופקים באופנים שלא היו כמותם עד כה.
חוק החינוך המיוחד, חוק השילוב, ועדת דורנר וחוזרי מנכ"ל המעודכנים במשרד החינוך, מצביעים על כך שקיימת מגמה, ההולכת ומתרחבת, בכל הנוגע למציאת דרכים חלופיות לחינוך וטיפול במגוון רחב של סוגי התמודדויות המאתגרים את המערכת ,הן במישור האקדמי והן במישור האישי, פרטני מול התלמידים והמורים.
בעקבות תהליך זה מעניקה מערכת החינוך מענה לילדים הנמצאים בקצוות הקשת האקדמית, ילדים בעלי צרכים מיוחדים המאובחנים על ידי המערכת על פי קריטריונים מוגדרים ואשר מוקצים להם משאבים המאפשרים היערכויות פיזיות ואקדמיות ודרכי טיפול וחינוך בתוך בית הספר.
המגמה הפותחת את שערי בית הספר גם לתלמידים מהספקטרום של החינוך המיוחד, יוצרת לחץ ומוסיפה מורכבות למערך הקיים. בראיה כוללת הלוקחת בחשבון את יחודו של כל תלמיד ומנסה לפתח, להעצים ולקדם אותו במבוך המידע וחוקי החברה, יחד עם תמיכה בהתפתחותו האישית והאקדמית המיועדת למנף את חזקותיו, באופן שיאפשר לו השתלבות ראויה ופוריה, המדויקת לו, באופן אישי, ותומכת בהשתלבות בחברה בת ימינו, כאן מתגלה כר נרחב לפעילות יצירתית הדורשת שינויים פיזיים מערכתיים ובעיקר שינויים חשיבתיים אצל מובילי התהליך.
מובילי התהליך בשטח הינם המורים, הנמצאים בקו הראשון במפגש עם הילדים, הם אמורים לקבל תמיכה והכוונה מהגורמים האמונים על מערכת החינוך, וכחלק מהתהליך היוצר תפיסה כוללת הדורשת שינויים מעמיקים בהשקפות עולם וראיה חברתית תרבותית קולקטיבים גורפת, התהליך קורה, ועדיין המלאכה מרובה.
יחד עם זאת קיים סקטור גדול של תלמידים הנעלמים מהעין האקדמית, הם לא מקבלים תשומת לב מתאימה ולכן מפתחים קשיים הפוגעים בהתפתחותם התקינה אלה הם ילדי אמצע.
המחקר על ילדי אמצע נולד מתוך צורך שגיליתי בשטח בזמן עבודתי ארוכת השנים, כמורה לאמנות בכיתות חינוך מיוחד, ובכיתות שאינן מוגדרות ככיתות חינוך מיוחד בבית ספר רגיל, ממנו משתקפת תמונה המצביעה על אוכלוסיית ילדים ונוער המחולקת לשלושה חלקים עיקריים: חלק א - ילדים המאובחנים כילדים בעלי צרכים מיוחדים, חלק ב - ילדים המאובחנים כבעלי יכולות גבוהות מהממוצע, וחלק ג - שאינו מוגדר אך קיים והם ילדי אמצע.
ילדי אמצע השייכים לקבוצה ג, אינם מקבלים את ההתמקדות הראויה, למרות שעל פניו נראה כי ילדי אמצע מהווים את החלק הארי בכלל תלמידי בית הספר, כל מורה יודעת לזהות אותם בכיתתה וכל דמות חינוכית יודעת למדר אותם כקבוצת בפני עצמה, ילדי אמצע נכללים בדרך כלל בהגדרות נורמטיביים, הם אינם מאובחנים על פי הקריטריונים המקובלים לחריגות, אך עדיין יש להם צרכים מיוחדים שאינם מוגדרים ככאלה ועל כן ילדי אמצע נשארים בשולי ההתבוננות המחקרית.
ילדי אמצע הם בעלי יכולות, כישורים ונתונים פיזיים הנחשבים נורמטיביים ולפעמים אף למעלה מזה, ועדיין קיים בהם צורך אחר ונוסף הנוצר מתוך מציאות משתנה כמו: קשיי גיל ההתבגרות, הנוגעים בהתפתחות מינית וזהות מינית, או ילדים החשופים להתמודדויות שונות במשפחה הקרובה, התמודדות עם קשיים כלכליים, שינויים במבנה המשפחתי ומשברים מסוגים שונים, או ילדים שבעיות חברתיות ברמות שונות משפיעות על חייהם באופן עמוק יותר מילדים אחרים, ומשנים את סדרי חייהם באופן העלול לסכן את התפתחותם הטבעית ואת עתידם.
הקשיים שאיתם מתמודדים ילדי אמצע, משפיעים ישירות על מצבם הנפשי, החברתי ולעיתים גם הלימודי.
בהעדר קריטריונים לאיתורם נאלצים ילדי אמצע להשתלב במערך הקיים ולהתמודד בעצמם עם תסכולים מתמשכים.
לרוב ילדי אמצע, "נופלים בין הכיסאות".
מתוך מניעי הישרדות וריצוי, ילדי אמצע מוצאים לעצמם דרכי היתמודדות במערבולות מערכת החינוכית, ילדי אמצע יכולים להיות ילדים מאוד דומיננטיים, מפריעים ומאתגרים באופנים שאינם מקדמים אותם, ויכולים להיות ילדים מאוד שקטים מופנמים וכמעט בלתי נראים, ילדי אמצע נשארים לבד עם הקושי שלהם, חלקם מסתגרים בתוך עצמם והם נעלמים במרחב החברתי, כך שאיש לא באמת רואה אותם ומבין אותם, ילדי אמצע עלולים להגיע לקצוות בשלבים מאוחרים יותר במידה ולא יקבלו מענה הולם לצרכיהם.
כאשר ילדי אמצע מקבלים את הכלים והתמיכה המותאמת להם, כאשר נוצרת תקשורת יצירתית מקדמת בין ילדי אמצע לבין סביבתם הקרובה, המאפשרת להם לבוא לידי ביטוי בדרכים מחזקות המעניקות הערכה, קבלה, הכלה וזכות קיום מודעת, כאשר יכולותיהם, כישוריהם וחוזקותיהם מועצמות, הם שבים לתפקוד יציב ומדויק יותר, מתוך ביטחון עצמי והכרה בערך עצמי, כך לומדים ילדי אמצע ליצור לעצמם כלים איכותיים ממשיים לחיים, הם לומדים לפתח שפת תקשורת חדשה לשיח מקדם ואוספים חוויות הצליחה בדרכם.
אותה תשומת לב ויצירת מרחב ראוי להתפתחות בונה ומותאם, מתקיים דרך כלי היצירה והאמנות, זו דרך נוספת ליצירת שפת תקשורת המתעלת מסרים לחיזוק המערך המשפחתי המהווה בסיס להתפתחותם היום יומית והעתידית של ילדי אמצע.
למידת שפת היצירה, התנסות בטכניקות, הכרת הכלים, למידה והתנסות בעולם הצבעים, גילוי סימני התקשורת המוסכמים, התמודדות עם תחושות ומסרים כחלק מהתהליך וככלי עוצמתי, נגיש ויעיל, מתקיימת התפתחות של שיח חדש היוצר אקלים המותאם לצרכים משתנים, בעיקר עבור ילדי אמצע מבוגרים ומשפחות עם צרכים מיוחדים.
כאשר ההקבלה בין עולם היצירה והמציאות הסביבתית מתווכת עבור ילדי אמצע, לתמונה ההולכת מתבהרת בתוך תהליך של הטמעת ערכים, כללים, מוסכמות ומידע, מתקיים מרחב המאפשר גמישות רבה וגיוון בתכנים ובמטרות.
על מנת למקד את המודל להעצמת ילדי אמצע, מתגלים בהדרגה אפיונים אחדים המאפשרים בניית קריטריונים לאיתורם של ילדי אמצע, מכאן שהמודל המוצע כאן מפתח דרכי חשיבה נוספות המאמנות את היכולת היצירתית לחשיבה אחרת מתוך כוונה להגיע אל ילדי אמצע.
עצם המודעות לצורך המואר כאן, מאפשרת התבוננות אחרת על קיומם של ילדי אמצע בקרבנו ולא מהיום. ילדי אמצע היו כאן תמיד, חלק מאיתנו המבוגרים, יכול להזדהות ולהיזכר כי אנו עצמנו היינו ילדי אמצע. בשיחות רבות עם מבוגרים משמעותיים בדרכי עלה המשפט: "אם היו רואים אותי אז, חוויית הלימוד שלי בבית הספר הייתה יכולה להיות טובה יותר".
המודל אותו אני מפתחת במסגרת תוכנית - יצירתי, משלב תוכניות לימוד של רבי מלל עם כלי היצירה והאמנות ומאפשר מרחב לימודי אחר שבו כל הילדים, גם ילדי אמצע, יכולים למצוא מענה וכל מורה, מנחה והורה יכולים לרכוש מיומנויות וכלים להקניית חוויות חיוביות של רכישת ידע, יחד עם העמקת התפקיד כדמות משמעותית בחיי הילדים, דרך חשיבה יצירתית התומכת בהטמעת החומר הלימודי והעצמת הערך העצמי.
השלב הראשון בהטמעת הערך ילדי אמצע היא ההכרה בקיומם.
בואו נתחיל מכאן.
נטע רימון © כל הזכויות שמורות
יצירתי - הנחייה לתקשורת מקדמת בכלי היצירה
נטע רימון - תואר ראשון בחינוך מיוחד ונסיון של למעלה מעשרים שנה בשילוב של חינוך ויצירה, יוזמת מפתחת ומנחה מפגשים לפיתוח תקשורת מקדמת בכלי היצירה, חוקרת נושאי מעמד האשה, פמניזם והתפתחות חברתית.
